ביקורת פרק| החץ עונה 5 פרק 12 - בראטבה

מאת: דב טרכטמן

אחת התעלומות הגדולות שצצו בעונה הראשונה של "החץ" היא כיצד אוליבר קווין שחי לכאורה באי בודד סמוך לסין התמנה לקפטן בבראטבה, כלומר מפקד במאפיה הרוסית? השאלה הזו נותרה באוויר ללא מענה לאורך ארבע עונות שכללו טיזינג כמו ההיכרות של אוליבר עם אנטולי קינייזב בספינה של ד"ר אייבו, או הטיסה הקצרה לרוסיה כדי לפרוץ לכלא. כעת בעונה החמישית הצופים נחשפים לעלילות קווין ברוסיה וההצטרפות לבראטבה.

והפרק ששודר אמש, פרק 12 המכונה "בראטבה" הוא כאילו הפרק לו חיכו הצופים כמעט מתחילת העונה הראשונה. אוליבר והצוות (מינוס רנה/ווילד דוג אך יחד עם דיינה/הקנרית השחורה החדשה) טסים לרוסיה כיוון שהגנרל ווקר שגנב נשק גרעיני והצליח לברוח מהכלא מתכנן למכור את הפצצה שלו למיליציה מרקובית. אז למה החץ וחברים נוסעים לטפל בזה? טוב ברור שלדיגל יש חשבון לסגור ולאוליבר חברים ברוסיה. אך בת'כלס זה כי ארגוס חוששים לפעול שם ולגרום לתקרית בין-לאומית. וואטאבר, נזרום.

אוליבר וחבריו נוחתים ברוסיה ומי שבא לקבל את פניהם הוא לא אחר מהפחאן (הבוס הגדול) אנטולי קינייזב. שמכה את אוליבר ונוזף בו על כך שדפק את נציג הבראטבה בסטאר סיטי, אלכסיי לנוב (תנסו להיזכר בשתי העונות הראשונות). אוליבר שבר את השבועה שלו לבראטבה וגרם למות אחד מ"אחיו" ולכן הבראטבה לא ששים לעזור לו.

הדבר הזה מניע את הצוות של החץ לפעול בדרכים עקלקלות ומאפיונריות משלהם כדי לנסות ולאתר את ווקר ולסכל את מכירת הנשק. ג'ון דיגל מחליט לענות שבוי. פליסיטי מחליטה להשתמש במידע שהשיגה מ"הליקס" כדי לסחוט בכיר ברשת סלולרית. וקרטיס ורורי מתלווים אליה בתור מאבטחים שמתחזים לפושעי בראטבה. היה משהו מעניין בחציית הקווים הזו ובעיקר בסיטואציה הזו של הדמויות, בעוד שדווקא אוליבר הרוצח/מאפיונר/מענה מנסה לשמור על דרכי התמודדות מעט נקיות יותר. אך כשאוליבר מבין שהדרכים שלו לא עובדות וחבריו מתחילים לחצות את הקווים הוא מבין שעליו לעצור את זה ומגיע להסדר עם אנטולי שבתמורה למידע הוא מוכן לעזור לו בלטפל בעסק של יריב. וכך אוליבר מוצא את עצמו ראש עיר אמריקני, סוכן אמריקני לשעבר, פורע-חוק/גיבור בהווה, עובד שוב בשורות הבראטבה ומתנהג כאחרון אנשי השרירים.

בתמורה אנטולי מספק לאוליבר מידע וגם את אנשיו. לוקח שניה לעכל את הדבר הזה. מדובר בקבוצת גיבורי על שמשתפת פעולה עם המאפיה הרוסית ברוסיה כדי לעצור גנרל אמריקני מושחת. זה נשמע כל כך אבסורדי אך לצופים מתמידים זה אמנם משעשע אך סביר עלילתית. וזה חלק ממה שכיפי בסדרה הזו. זה לא הצבת אנטי גיבור כגיבור. אלא הפיכת הגיבור לאנטי גיבור.

כמנהג התכנית גם בפרק זה שובצו פלאשבקים, המציגים את תחילת ההכשרה של אוליבר על ידי טליה, ואת תחילת מסע הצלב/נקמה שלו כ"הברדס". את השם הראשון שאוליבר מוחק מהרשימה שהוריש לו אביו הוא מוחק ברוסיה. באופן נוח, לאוליבר קל להתחיל מזה כי יש לו תחושת חשבון אישי עם אותו אדם. בפלאשבק הזה גם מתפתח הקאץ' פרייז של "אכזבת את העיר הזו".

הפרק היה מאד מהנה לצפיה ומעורר געגועים לתחושה של העונות הראשונות של ויג'ילנטיזם רגיל. גם ההתחברות לצדדים האפלים של הדמויות היא אלמנט מאד חשוב בסדרה הזו. ולמרות זאת אחת מנקודות השיא מבחינתי בפרק היא כשרורי/רגמן הידוע גם כ"הנער היהודי בסחבות" בפי חברי מחליט לסכן את עצמו וקורא שמע ישראל. הניגודיות פה שזו דווקא לא סיטואציה של ויג'ילנטיזם, יש פה נכונות להקרבה עצמית ודווקא התחברות לצדדים דתיים ואלטרואיסטיים, והוא עושה זאת באמצעות התכריכים המאגיים שלו. ואולי שאר המרכיבים הקלאסיים של הסדרה נתנו למעשה הזה לבלוט בצורה יפה בעיניי.

למרות הכל, הפרק אינו מושלם אך הוא אחד מהטובים מבחינתי העונה. הרבה יותר טוב מפרק המאה שגם היה פרק הקרוסאובר. הייתי שמח עם אוליבר היה קצת חוזר לקרירות של העונה הראשונה ופחות מתמרמר על כל דבר שהוא או אחרים עושים. התסריטאים הבטיחו חזרה למקורות בעונה הזו וזה לא תמיד מרגיש ככה. הם צריכים להיות קצת יותר החלטיים לגבי איזה קו הם רוצים להעביר אותו ואילו השלכות יש למעשיו. אחרת זה נראה כאילו כל בחירה או היעדרה משהו רע יקרה. אז אלא אם המסר הכללי הוא שהקיום עצמו הוא דבר נוראי ולא נתון לשליטה זה דורש טיפול נרטיבי מתאים. בכל אופן חזרה למקורות זה מה שישמור על הסדרה וישמר את מעמדה כדרמת אקשן או סדרת קומיקס האיכותית והמעניינת ביותר, בזמן שהיא מאוימת על ידי דרדוויל בעיקר ואולי בעתיד על ידי המעניש.