מאת: דב טרכטמן
למה להשוות בין העונה הראשונה של הפלאש למעשיה סינדרלה? את ההשוואה הזו הגשתי כמטלת סיום בקורס, בו היה עליי לנתח מעשיה או סיפור ילדים. חשבתי שזה משעמם מידי והצעתי למרצה לעשות משהו מעניין יותר ולשמחתי היא שמרה על ראש פתוח. למה להציג לכם? כי כפי שציינתי הבלוג הוא עבור דברים שמעניינים אותי, אך לשמחתי גיליתי שגם רבים מכם התעניינו בפוסט הקודם, ובימים אלה אני גם שוקד על עוד זווית הקשורה בעונה השלישית. אז למה לא, בעצם?
מבוא
בחרתי להשוות בין תכנית הטלוויזיה "הפלאש" למעשיה "סינדרלה" כיוון שיש דמיון בניהן: יש דמות צעירה שהתא המשפחתי שלה משתנה, נמצאת בנקודת שפל או חוסר אונים, דמות מגוננת משנה את הדמות הצעירה ובכך משנה את מצבה, מושא האהבה מגלה את הזהות האמתית של הדמות אך פרטים כמו נסיבות, עלילה והסיום שונות. כמו כן מדובר בטקסטים ממדיומים שונים וקהלי יעד שונים, דבר המשפיע על צורת הסיפור. עוד דבר שחשוב לציין הוא העובדה שלמרות העיבודים השונים ל"סינדרלה", האגדה מוכרת לרוב בני האדם בחברה המערבית (כולל בישראל) וגם לילדים. זהו סיפור שזוכה לרפטטיביות כיוון שמאזינים לו או קוראים אותו מספר פעמים רב לאורך החיים, כך שכמעט כל אדם או ילד שיתבקש לכך יוכל לספר בקצרה את עלילת הסיפור.
"הפלאש" לעומת זאת היא אדפטציה לטלוויזיה מחוברות קומיקס בעלת אותו שם ועל אותה דמות. בעוד שבישראל הדמות זוכה להכרה חלקית רוב הילדים יתקשו לזהות אותה ובפרט את הסיפור שלה. גם לא מעט מהמבוגרים שכן יזהו את הדמות יתקשו בכך אלא אם צפו בסדרה. לעומת זאת אצל קהל היעד המקורי של התכנית, נערים וצעירים בארה"ב רובם הגדול כן מכירים את הדמות ואת סיפורה היטב. כמו כן, במהלך הסדרה נעשה שימוש ברמזים ובסמנים כדי לפתח תחושה של סוף צפוי מראש (כמו תוצאה של קריאה רפטטיבית של אגדת ילדים בה הסוף לא משתנה) אך בסוף הפתיעו והציגו סוף שונה.
גרסת ה"סינדרלה" שבחרתי היא מקובץ אגדות הילדים The Blue Fairy Book של אנדרו לאנג (Lang, 1889). האגדות קובצו ממספר מקורות ותרבויות, מאגדות שהועלו בכתב לרוב בשפה אחרת ולאנג פירסם אותן לראשונה באנגלית. את "סינדרלה" ככל הנראה תירגם מכתביו של הסופר הצרפתי מהמאה ה-17 שארל פרו. מבחינת התוכן והשפה הסיפור מתאים לקהל של ילדים אין בו תכנים בוטים או מזעזעים כמו בגרסאות ישנות או אחרות לסיפור. עם זאת יש שימוש באנגלית מעט מיושנת ואף בביטויים שהיום אולי יתפסו כלא הולמים לגיל צעיר.
“הפלאש" (2014) היא תכנית טלוויזיה שמיועדת לנוער וצעירים המבוססת על דמות הקומיקס "הפלאש". התכנית היא חלק ממגמה של עיבוד חוברות קומיקס לתכניות טלוויזיה וחלק ממאבק בין החברות המובילות DC שהיא יוצרת "הפלאש" ל MARVEL המתחרה הגדולה. טון התכנית הוא קליל אך יש עיסוק בנושאים מורכבים וכבדים ורגעים שלא יהיו קלים לצפיה בעבור ילדים בגיל רך ולעתים גם מתקדם יותר. מבחינה עלילתית יש מורכבויות ונדרשות יכולות קוגנטיביות מפותחות כדי להבין את מהלך האירועים והשינויים. זאת אף על פי שמדובר בדמות שנוצרה בעבור ילדים ומותגה ונוצרה סחורה בעבור ילדים במשך עשרות שנות קיומה. העלילה עוסקת בבארי אלן, חוקר מז"פ שבילדותו היה עד לרצח אימו שבוצע על ידי דמות שנעה במהירות גבוה במיוחד. אביו הואשם ברצח ונשלח לכלא והוא גדל כבן חורג של הבלש שחקר את המקרה. במהלך ניסוי במאיץ חלקיקים יש תקלה ובארי נפגע מברק, דבר הגורם לו לאבד את ההכרה במשך חודשים ארוכים וכשהוא מתעורר הוא מגלה שיש לו יכולת לנוע במהירות גבוהה. המדען שיצר את מאיץ החלקיקים פורס עליו את חסותו ויחד עם עוזריו הוא מעניק לו זהות חדשה וגם תחפושת שתשתמש אותו כדי להסתיר את זהותו.
סקירת מחקר
מאמרה של שאטלוורת' (Shuttleworth, 1992) עוסק בהבניית מושגי הנשיות והאמהות בעידן הויקטוריאני בדגש על נשים מן המעמד הבינוני (הבורגני) והתפתחות של הבחנה דיכוטומית בין ייצוג של "אם מלאכית" ל"אם דמונית” כלומר אם אידיאלית טובה לעומת אם רעה ומסוכנת. היא בודקת את ההבניה הזו דרך סקירה של ספרות ייעוץ וספרות רפואית לנשים או העוסקת בנשים ובאימהות. לאחר מכן היא סוקרת בקצרה דרך מספר יצירות ספרותיות בנות התקופה כיצד השיח השפיע על ייצוגי הנשים בספרות.
המבוא של דיוויס ודיקינסון (Davis & Dickinson, 2004) סוקר בקצרה את מאפייני תכנית הטלוויזיה המיועדות לבני נוער תוך ביסוס וציטוט מחקרים קודמים בתחום או הצצה למחקרים שפורסמו באותו הספר. עיקר המבוא למעשה מעלה הטענה שבני נוער מבלים שעות רבות בצפיה בתכניות טלוויזיה והן משפיעות עליהם, התכניות נעשות על ידי מבוגרים בעלי אג'נדה ותפיסת עולם שאותה הם רוצים להעביר לנוער ושתכניות נוער רבות כוללות אלמנטים של מדע בדיוני או פנטזיה כדי לעסוק ולהציג בעיות חברתיות ושל נוער כמו תחושות ניכור ושונות.
אבירם (2010) הוא תסריטאי תכניות ילדים שמציג רקע תיאורטי יחד עם עצות מעשיות לכתיבת תסריט עבור תכנית ילדים. הוא מסביר כי תכניות ילדים מוצלחות יכולות לפנות למספר קהלים כיוון שבגילאים שונים יש יכולות הבנה שונות הנובעות מרמת ההתפתחות. לכן תסריט שמיועד לילדים בגיל מסוים יכלול תוכן שיתאים לאותו גיל אך יוסיפו גם תכנים או הרמזים שיובנו או ישעשעו קהלים בגילאים אחרים (לרוב גדולים יותר). כמו כן הוא מצביע על קורפוס האגדות וקורפוס דמויות גיבורי העל כמקורות השראה ותוכן לתכניות טלוויזיה מודרניות.
השוואה וניתוח כאמור מדובר בטקסטים במדיומים שונים, התקופות הן שונות, קהל היעד שונה, העלילה שונה אך בכל זאת מדובר בסיפורי מטמורפוזה עם תחנות נרטיביות דומות; תחנה ראשונה היא שינוי התא המשפחתי: אביה של סינדרלה מתחתן בפעם השנייה (אמא הביולוגית ככל הנראה מתה. אין פרטים על נסיבות היעדרה) לאשה שיש לה שתי בנות משלה. ב"הפלאש" בפרק הראשון אנחנו נחשפים לעברו של בארי אלן, בו אמו נרצחה על ידי "משהו בלתי אפשרי" (“Impossible”). אביו נשלח לכלא באשמת הרצח ובארי מאומץ וגדל בביתו של הבלש ג'ו ווסט לצד בתו איריס שהופכת למושא אהבתו.
תחנה שניה היא השפל וחוסר האונים: סינדרלה עוסקת במטלות שונות כמו ניקיונות (למשל האח וארובה, משם נגזר הכינוי "סינדרלה" סינדר-גחל או להבה(באנגלית), שמה האמיתי לא נמסר בסיפור) ולקראת הנשף עליו הכריז הנסיך היא עוזרת לאחיותיה החורגות להתלבש ולהתארגן. לבסוף, היא עצמה אינה יכולה ללכת לנשף. בארי אלן הפך לחוקר מז"פ ונאלץ גם לעסוק באיסוף ובידוק דגימות. חלקן מעוררות דחייה אך אין לו היכולת, הוכחה או הסמכות לפתוח מחדש את חקירת הרצח של אמו.
תחנה שלישית היא המטמורפוזה: את סינדרלה מבקרת הסנדקית שלה. מתברר שהסנדקית היא פיה המשתמשת בשרביט ובכוחותיה להפוך: דלעת לכרכרה, עכברים לסוסים, לטאות למשרתים ואת בגדי סינדרלה לבגדים מהודרים. בארי אלן נפגע מברק שבקע בעקבות תקלה של מאיץ החלקיקים של המדען ד"ר האריסון וולס. וולס ועוזריו סיסקו רמון וקתלין סנואו, מטפלים בבארי במהלך מספר חודשים שהוא בתרדמת, מלמדים אותו להפעיל את כוחותיו (תנועה במהירויות גבוהות) ונותנים לו את בגדיו החדשים שנועדו לשמש אותו. כל פרק של התכנית נפתח במונולוג של בארי אלן בו הוא מגדיר את התאונה כ"תאונה הפכה אותי לבלתי אפשרי" (“...made me the impossible”) כלומר מאפשרת לו מבחינה פנימית, וגם מאוחר יותר, על ידי הצגת יכולותיו בפני הבלש ווסט, לתפוס את זיכרון רצח אמו כמשהו אפשרי שאפשר לנסות לחקור ולבדוק. תחושה זו מתעצמת כשהם נתקלים ב"אדם בחליפה הצהובה" או "ריברס-פלאש" (Reverse Flash) שהוא הרוצח.
תחנה רביעית היא חשיפת הזהות: זהותה של סינדרלה כ"נסיכה מהנשף" נחשפת כאשר השליח של הנסיך מנסה להלביש לרגלה את נעל הזכוכית הקטנה. רגלה התאימה ולאחר מכן הוציאה מכיסה את הנעל השניה. בעקבות זאת סינדרלה נישאה לנסיך (ודאגה להשיא את אחיותיה ללורדים). ב"הפלאש" זהותו של בארי לא נחשפת לכלל הציבור ונעשית בהדרגה, אך החשיפה כלפי מושא אהבתו איריס נעשית בסדרה פעמיים.
הפעם הראשונה היא בפרק 15 לאחר ששניהם מביעים רגשות אהבה אחד לשני וכאשר הם עדים לצונאמי שמתקרב והוא נאלץ לחשוף את זהותו וכוחותיו כדי לנסות למנוע אותו. אך התנועה במהירות גבוהה מהרגיל בעבורו גרמה לו לנסוע אחורה בזמן. ולאחר מכן גרם לשינוי בציר האירועים (כך למעשה הוא ואיריס לא מאוהבים ולא בני זוג והיא לא יודעת שהוא "הפלאש"). הפעם השניה היא בסיום פרק 20 כאשר אהובה של איריס מציע לה נישואין אך נחטף על ידי הריברס-פלאש והפלאש מנסה להציל אותו. היא נוגעת בפלאש וחשה בזרם חשמלי שחשה בעבר כשנגעה בבארי כשהיה בקומה לאחר תאונת מאיץ החלקיקים. בפרק 21 היא מנהלת איתו שיחה על כך. בין הגילוי של פרק 15 והגילוי של הפרקים 20-21 ניתן להבחין בהבדל בתגובות של איריס, בעוד בפעם הראשונה התגובה מופתעת ומעט מוקסמת בפעם השניה איריס מופתעת אך "מאוכזבת" ולמעשה כועסת כשהיא מגלה שבן זוגה שנחטף וגם אביה ידעו שבארי אלן הוא הפלאש והיא היחידה שלא ידעה על כך. בפרק 23 פרק הסיום בן זוגה מתאבד כהקרבה עצמית כדי להציל את כולם מהריברס-פלאש (שהוא למעשה צאצא שלו מהעתיד). לאחר מכן נראה שנפער חור שחור ששואב את העיר ובארי אלן למעשה מנסה לפעול כדי לסגור אותו (ונראה כאילו במידה מסוימת הוא נשאב לתוכו) כך שהתכנית הסתיימה ללא סוף חיובי של חתונה או זוגיות בין הפרוטגוניסט למושא אהבתו.
עוד השוואה שניתן לערוך בין הטקסים יכולה להישען על השפעות שיח הנשיות הויקטוריאני והשפעתו על הספרות כפי ששאטלוורת' (1992) ניסתה להציע. למשל מאפיין שקיים בספרות בת התקופה הוא קיומם של גיבורים יתומים מאם או שהיא נעדרת. גם סינדרלה ללא אימה הביולוגית ואמו של בארי אלן נרצחת. אך מעבר לכך הייתי רוצה להציע השוואה נוספת בין שלושת ה"אמהות" של סינדרלה לבין שלושת ה"אבות" של בארי אלן.
ראשית נתחיל ב"סינדרלה" אמא הביולוגית של סינדרלה נעדרת. לא ברורה הסיבה. סביר להניח כי מתה. המחבר מציין כי סינדרלה שאהבה את המזג הטוב והמתוק שלה מאמה (ואילו אחיותיה שאבו את תכונותיהן מאמן) פרט המאפיין את השיח הרפואי על אמהות בעידן הויקטוריאני.
האם השניה, “הדמונית" שלא מחבבת את סינדרלה ואת העובדה שהיא למעשה ניגוד לבנותיה. היא נותנת לה את מטלות הבית הקשות ביותר, נותנת לה לישון בעליית הגג על מצע קש כאשר אחיותיה החורגות ישנות בחדרים טובים במיטות חדשות. דימוי האם הרעה או ה"דמונית" של סינדרלה הוא לא של אם מרשעת המוכנה להרוג או להרעיל, אך כן מוכנה לפגוע בבת הלא ביולוגית שלה, לטובת דאגה יתרה לבנותיה הביולוגיות וגם הדאגה האמהית היתירה לא נראתה בעין טובה בעידן הויקטוריאני.
האם השלישית, האם ה"מלאכית" היא הסנדקית (godmother) של סינדרלה. מתברר שהיא פיה. האם הזו, דואגת לטובתה של סינדרלה. למעשה, היא מפעילה את כוחותיה כדי לגרום לסינדרלה להראות כנסיכה עם כרכרה ומשרתים ובגדים מהודרים כדי שתוכל ללכת לנשף ולהקסים את הנסיך הרווק. (בנוסף היא מציבה לה גם גבולות כמו שעת עוצר לחזרה הביתה כביכול כי הקסם יפוג ולמעשה מתוך דאגה לה).
מנגד אני רוצה להציג את שלושת האבות של בארי אלן. הראשון הוא הנרי אלן. הנרי אלן הואשם ברצח אשתו ויושב בכלא. בארי היה ילד בערב הרצח ונאסר עליו לבקר את אביו כך שלמעשה הוא נעדר מחייו ברוב שנות התבגרותו. פרט חשוב נוסף הוא שהשחקן המגלם את אביו של בארי הוא ג'ון ווסלי שיפ. שיפ גילם את דמותו של בארי אלן/הפלאש בעיבוד הטלוויזיוני הראשון ב 1990. היו שחקנים נוספים מהסדרה הישנה ואפילו חיבור אינטרטקסטואלי ונרטיבי בניהן בפרק 17 בה אויב של הפלאש מ 1990 הוא אבא של אויב של הפלאש הנוכחי של 2014. החיבורים הללו מעידים כי מעבר לכך שהנרי אלן הוא אביו הביולוגי והנרטיבי של בארי אלן, ג'ון ווסלי שיפ הוא אביו הטלוויזיוני של הפלאש.
האב השני, האב "הדמוני" הוא הבלש ג'ו ווסט שמגדל את בארי אלן. למעשה היחסים בניהם לפחות בבגרותו של בארי הם יחסים טובים וחיוביים רוב הזמן. אך מה שיכול לאפיין אותו כאב "דמוני" הוא למעשה הנזיפות והביקורת שהוא משמיע על בארי גם מבחינה מקצועית ואישית, וגם העובדה שלאורך שנות התבגרותו של בארי הוא מנע ממנו לפגוש את אביו הביולוגי בכלא (אך הסיבה מאחורי זה כמובן אינה מרושעת אלא דאגה לבארי) והעובדה שהוא לא מאמין שבארי דובר אמת לגבי מה שראה בערב הרצח והסירוב שלו לפתוח מחדש בחקירת הרצח. בארי הבוגר כמובן ביחסים טובים עם ג'ו (ובעקבות המטמורפוזה אולי אפילו התהדקו עוד יותר סביב הסוד והאמת על ליל הרצח) והוא מסייע לבארי פעמים רבות, לעתים תוך סיכון חיים ממשי. גם היחסים בינו לבין הנרי אלן הם יחסים טובים.
האב השלישי, האב ה"מלאכי" הוא המדען ד"ר האריסון וולס שהופך להיות דמות אב נוספת עבור בארי באמצעות עצות והקשבה וכמובן הדרכה לשליטה בכוחותיו. האריסון וולס הוא זה שבנה את מאיץ החלקיקים שהעניק לבארי את כוחותיו. הצופים בתכנית יודעים אבל שהאריסון וולס הוא לא אדם כל כך "מלאכי" וטוב כפי שהוא רוצה ששאר הדמויות יתפסו אותו וזה נחשף באמצעות סצנות מיוחדות בסיומי פרקים, פלאשבקים וסצנות אחרות עד שלבסוף מתברר שהאריסון וולס הוא למעשה אדם מהעתיד בשם איוברד ת'ון שחזר אחורה בזמן מתוך רצון להרוג את הפלאש לפני היווצרותו. הוא רוצח את אמו של בארי אלן אך נתקע בעבר. לכן כדי לחזור לעתיד עליו להיות זה שיוצר את הפלאש. הוא רוצח את ד"ר וולס האמיתי ומאמץ את זהותו ובונה את מאיץ החלקיקים כדי לתת לבארי אלן את הכוחות ומדריך ומכשיר אותו כדי שיגיע לשיא הכוח שלו כדי לחזור לעתיד. הדמות מבוססת על דמות מהקומיקס שעברה ניתוח קוסמטי כדי להיראות כמו בארי אלן וגם השחקן שגילם את ד"ר וולס/איוברד ת'ון/ריברס פלאש הוא טום קוונו שויזואלית דומה לשחקן גרנט גסטין המגלם את בארי אלן אך כמובן מבוגר יותר. זה נעשה גם כרמז לדמות המקורית מהקומיקס ואולי גם להטעות לגבי מהות הקשר בין וולס לבארי אלן. ניתן לציין אגב כי המורכבויות של דמויות האב ב"הפלאש" לעומת דמויות האם ב"סינדרלה" ולעתים תחושת האמביוולנטיות שהן מעוררות מתקיימות בגלל הבדלי התקופות, הבדלי המדיומים והבדלי קהל היעד המאפשרים לתסריטאי ה"פלאש" ליצור נרטיב עשיר ומורכב יותר ולבנות דמויות עגולות, עמוקות ומורכבות יותר.
השוואה נוספת שניתן לערוך בין הטקסטים היא במורכבות ובפניה שלהם לקהלי יעד שונים. “סינדרלה" הוא סיפור שמתאים לילדים בכל גיל. מדובר בטקסט כתוב, ולכן, ילדים צעירים יותר יזדקקו למישהו שיקריא להם (דבר שיכול להשפיע גם על תכנים שהוא חושף אותם אליהם בסיפור או פרטים שהוא ישנה בהתאם). יש מיעוט בפרטים וההתקדמות הנרטיבית היא בסדר הכרונולוגי שלה. הטקסט גם לא ארוך במיוחד מה שמאפשר לילד שהתחיל לקרוא ולא בעל מיומנויות קריאה מפותחות במיוחד, לקרוא ולהבין את הטקסט בעצמו.
לעומת זאת, התכנית "הפלאש" משודרת בטלוויזיה (או באינטרנט) ולא נדרשת אוריינות כדי להיחשף לתוכנה. עם זאת מדובר בטקסט לקהל בוגר יותר, התכנית מורכבת מ 23 פרקים באורך של כארבעים דקות יחד עם קשרים אינטרטקסטואליים ונרטיביים לתכניות ומדיומים אחרים. צופים שבאים עם ידע קודם על הדמויות מפעילים את מסגרות הידע ולמעשה מפרשים את הסדרה אחרת, חווים ומגיבים אליה אחרת ועוסקים בשאלות שונות אולי מצופה אחר. נוסף על כך, הנרטיב של הסדרה לא מתקדם באופן כרונולוגי או קוהרנטי. יש פלאשבקים, יש אלמנטים של עיוות המציאות על ידי מסעות בזמן או טכנולוגיה החושפת את העתיד. למשל שאיריס מתחתנת עם בארי (דבר שבסוף התכנית לא התרחש). התכנית דורשת תשומת לב רבה לפרטים, לארגון האירועים וחיבור בין דמויות וסיטואציות ולעתים הפעלת מסגרות ידע נוספות דבר שדורש יכולות קוגנטיביות רבות ומפותחות יותר מקריאה או האזנה ל"סינדרלה".
בנושא טלוויזיה לילדים כתב אבירם (2010) "מאחר שהטלוויזיה היא מדיום הפתוח לכול […] יוצרי תכניות הטלוויזיה מנסים לעתים קרובות לפנות למגוון קהלים רחב יותר, תוך התחשבות בשוני הקוגניטיבי בתוך קהל היעד בכללותו.” (עמ' 17) התכנית אינה מאויירת מה שיכול לגרום לקהל ילדים בגילאים צעירים יותר לאבד בה עניין במהירות, ובגילאים הבוגרים יותר יש כאלו שאולי יבהלו מהאפקטים הויזואליים של הריברס-פלאש עם העיניים האדומות הבוהקות, הויבראציות, האלימות וטון הקול שלו. אך כאמור קהל צופים של בני נוער וצעירים יותר מתאים להתמודד עם הטקסט הזה מבחינת הבנה. כאמור, בעלי ידע קודם על הדמות חווים אותו אחרת וכך גם סביר שיהיו פערים בין צופים מארה"ב בה הדמות פופולארית יותר לבין צופים בישראל שמכירים את הדמות פחות.
אבירם טוען כי אגדות הן מקור השראה לתסריטים של תכניות עבור ילדים: "בקיאות בעולם האגדות מאפשרת ליוצרי תכנים לילדים לרכוש הבנה באשר לדרך שבה יכולים סיפורים לענות על הצרכים הללו [צרכים של הילד להתמודד עם שאלות המטרידות אותו – ד.ט], ולשמש גם מקור השראה לעלילות ודמויות חדשות".הוא מתייחס גם לבטלהיים, הטוען כי אגדות מסייעות לילדים להתמודד עם שאלות המטרידות אותם באמצעות דמויות ציוריות של נסיכות, מכשפות ואבירים המפשטים את השאלה בעבור הילד. "נקודת המוצא של אגדות רבות משקפות את האופן שבו רואה את עצמו הילד בחיי היום-יום […] האגדות מפיחות בלבו של הילד תקווה […] וכשהוא מסיים לחלום, הוא יכול לשוב מלא מרץ ותקווה למשחקיו היומיומיים עם חבריו בגן, שעוד יראו יום אחד מי הוא באמת...” (עמ' 26).
לטענתו של אבירם תעשיית המדיה הבינה כי לילדים יש גם עניין בגיבורים בעלי כוחות על והן מצטרפים לקורפוס הקיים של האגדות כמו שדים בבקבוק או פיות. “דרך הזדהות עם הגיבור ובאמצעות דמיונו מפצה הילד את עצמו על כל החסרונות האמיתיים או המדומים שבגופו. הוא יכול לדמיין עצמו ממריא לשחקים כמו הגיבור […] ולצאת מכל התמודדות כשידו על העליונה". (עמ' 26).
אם כן אבירם טוען שאגדות וסיפורי גיבורי-על מאפשרים לילד להתמודד עם שאלות המטרידות אותו, פחדים וקשיים אמיתיים או מדומיינים שיש לו ותכניות טלוויזיה שואבות השראה מקורפוס הסיפורים הזה או מעבדים אותו לטלוויזיה. דיוויס ודיקינסון (2004) יטענו שתכניות לנוער (כמו "הפלאש") הן תכניות בהן יוצרים מבוגרים מנסים לחנך את בני הנוער ומנסה לעסוק דרך עלילת התכנית בסוגיות שרלוונטיות להן כאזרחים בוגרים לעתיד. לגבי הסדרה ה"פלאש" אפשר לראות את מאפייני החינוך בכך שבארי הוא אדם השואף לעזור לאנשים בסכנות ובצרות, בייצוג של מפקד המשטרה כהומוסקסואל, הייצוג של ג'ו ווסט ובתו איריס כשחורים ובין חבריו של בארי יש יהודיה ובחור לטיני. כלומר עולים עניין ערכים של מעורבות אזרחית חברתית, נורמליזציה וטבעון חיובי של נושאי מגדר וגזע דווקא משום שאין יחס שלילי או מערער כלפי הדמויות האלה בגלל "תווית הזהות" שלה כיוון שהדבר מוצג ללא התייחסות מיוחדת אף על פי שאלו נושאים מתוחים וטעונים בחברה האמריקאית.
דבר נוסף עליו מצביעים דיוויס ודיקינסון הוא השפעה של מדע בדיוני על רבות מסדרות הנוער ומצטטים את מוסלי (Moseley) שטוענת שתכניות רבות כאלו עוסקות ב"אחרות", שונות, כוח מוגבר וההשפעה שלהם על היחסים הבינאישיים והיחסים עם הקהילה. כוח על טבעי הוא מוטיב דרכו מנסים לחקור שאלות אלו. תכניות רבות יוצרות תחושה שלהיות מתבגר זה לא ממש להיות בן אדם. דיוויס ודיקינסון טוענים גם כי תכניות נוער בעיקר מתחום המד"ב והפנטזיה תומכות בזה ש"מחוץ למעגל" (outsider) ומכוונים לתמיכה ב"אחרות".
גם "סינדרלה" היא אחרת במעגל המשפחתי שלה, היא שונה מאמה החורגת ואחיותיה החורגות והיא זו שאינה יכולה להגיע לנשף כיוון שאין לה בגדים מתאימים. אמנם אין לה כוחות על טבעיים אך הסנדקית-פיה בעלת הכוחות מסייעת לסינדרלה ודרכם יכולה להשתוות או להתעלות על אחיותיה ועל שאר הנשים בנשף. האגדה מעוררת אהדה בסופו של דבר ל"סינדרלה" האלטרואיסטית שדואגת לאחיותיה אף על פי שזכתה מהן ליחס רע ומזלזל.
בארי אלן הוא אחר מבחינה מקצועית גם כמדען וגם כאיש ביטחון/חוקר מז"פ כיוון שאף אחד לא מאמין לזכרונות שלו ולעניין שלו לאתר מקרים בלתי מוסברים אחרים וניסיון לספק להם הסבר מדעי במקום לשלול את קיומם. בארי אלן אמנם אינו נער מתבגר אלא צעיר בשנות העשרים אך יש חזרה לזכרונות מהילדות וגיל ההתבגרות שלו כמו התמודדות עם ביריון בית הספר שהתעלל בו. כשבארי מקבל את הכוחות שלו הוא מצליח להוכיח לסביבתו הקרובה שמה שהוא אמר למעשה אפשרי (בניגוד ל"בלתי אפשרי" עליו הוא מדבר במונולוג הפתיחה). זה גם נותן לו הזדמנות להתמודד עם אותו בריון מבית הספר (שגם הוא קיבל כוחות-על) וגם מאפשר לו להתחבר עם מושא אהבתו (וגם להרוס את הקשר הרומנטי שהחל להרקם).
לסיכום, הסיפור "סינדרלה" והתכנית "הפלאש" בעלי נקודות דמיון נרטיביות אף על פי שנכתבו בתקופות שונות לקהלים שונים והעלילות עצמן שונות. נראה ששני הטקסטים הושפעו מהכתיבה הספרותית של העידן הויקטוריאני. לשני הטקסטים יש פוטנציאל חינוכי עבור ילדים ובני נוער כדי לסייע להם להתמודד עם בעיות וקשיים המטרידים אותם באמצעות דמויות ציוריות והפשטה של הסיטואציות בחייהם. שני הטקסטים עוסקים בדמות הנמצאת מחוץ למעגל החברתי של חייהם. באמצעות כוח חיצוני (פיה/מדען) עוברים מטמורפוזה המאפשרת להם להיכנס ולקבל מעמד דומיננטי יותר באותו מעמד. עם זאת, הטקסטים מסתיימים בצורה שונה. בעוד ש"סינדרלה" מסתיים בחתונתה עם הנסיך (ונישואיי אחיותיה ללורדים) שזהו סוף חיובי-סגור, התכנית "הפלאש" מסתיימת בכך שאיריס לא נישאה לבארי או לאדי, אדי מתאבד ובארי נכנס לחור שחור ולא ברור מה עולה בגורלו וזהו סוף צורם יותר, שלילי-סגור.
ביבליוגרפיה
מקורות משניים:
אבירם, מוטי. (2010). המדריך הגדול לכתיבת תסריטים לילדים. הוצאת רימונים, ישראל.
Davis, Glyn and Dickinson, Kay. (2004). “Introduction”, Teen TV: Genre, Consumption and Identity (G. Davis and K. Dickinson editors) BFI publishing, London.
Shuttleworth, S. (1992). “Demonic Mothers”: Ideologies of Bourgeois Motherhood in the Mid-Victorian Era. In L. M. Shires (ed.), Rewriting the Victorians (pp. 31-51). NY & London: Routledge.
מקורות ראשוניים:
Lang, Andrew (1889). “Cinderella, or the little glass slipper”, The Blue Fairy Book. London, New York: Longmas, Green. From: http://www.sacred-texts.com/neu/lfb/bl/index.htm
Berlanti, G. & Geoff, J. & Kreisberg, A. (writers), & Nutter, D. (director). (2014) Pilot [Television series episode]. in Berlanti Greg [Executive Producer], The Flash. The CW.
Berlanti, G. & Geoff, J. & Kreisberg, A. (writers), & Freudenthal, T. (director). (2015) Out Of Time [Television series episode]. in Berlanti Greg [Executive Producer], The Flash. The CW.
Berlanti, G. & Geoff, J. & Kreisberg, A. (writers), & Hemecker, R. (director). (2015) Tricksters [Television series episode]. in Berlanti Greg [Executive Producer], The Flash. The CW.
Berlanti, G. & Geoff, J. & Kreisberg, A. (writers), & Shill, S. (director). (2015) The Trap [Television series episode]. in Berlanti Greg [Executive Producer], The Flash. The CW.
Berlanti, G. & Geoff, J. & Kreisberg, A. (writers), & Downs, D. (director). (2015) Grodd Lives [Television series episode]. in Berlanti Greg [Executive Producer], The Flash. The CW.
Berlanti, G. & Geoff, J. & Kreisberg, A. (writers), & Downs, D. (director). (2015) Fast Enough [Television series episode]. in Berlanti Greg [Executive Producer], The Flash. The CW.
המבוא של דיוויס ודיקינסון (Davis & Dickinson, 2004) סוקר בקצרה את מאפייני תכנית הטלוויזיה המיועדות לבני נוער תוך ביסוס וציטוט מחקרים קודמים בתחום או הצצה למחקרים שפורסמו באותו הספר. עיקר המבוא למעשה מעלה הטענה שבני נוער מבלים שעות רבות בצפיה בתכניות טלוויזיה והן משפיעות עליהם, התכניות נעשות על ידי מבוגרים בעלי אג'נדה ותפיסת עולם שאותה הם רוצים להעביר לנוער ושתכניות נוער רבות כוללות אלמנטים של מדע בדיוני או פנטזיה כדי לעסוק ולהציג בעיות חברתיות ושל נוער כמו תחושות ניכור ושונות.
אבירם (2010) הוא תסריטאי תכניות ילדים שמציג רקע תיאורטי יחד עם עצות מעשיות לכתיבת תסריט עבור תכנית ילדים. הוא מסביר כי תכניות ילדים מוצלחות יכולות לפנות למספר קהלים כיוון שבגילאים שונים יש יכולות הבנה שונות הנובעות מרמת ההתפתחות. לכן תסריט שמיועד לילדים בגיל מסוים יכלול תוכן שיתאים לאותו גיל אך יוסיפו גם תכנים או הרמזים שיובנו או ישעשעו קהלים בגילאים אחרים (לרוב גדולים יותר). כמו כן הוא מצביע על קורפוס האגדות וקורפוס דמויות גיבורי העל כמקורות השראה ותוכן לתכניות טלוויזיה מודרניות.
השוואה וניתוח כאמור מדובר בטקסטים במדיומים שונים, התקופות הן שונות, קהל היעד שונה, העלילה שונה אך בכל זאת מדובר בסיפורי מטמורפוזה עם תחנות נרטיביות דומות; תחנה ראשונה היא שינוי התא המשפחתי: אביה של סינדרלה מתחתן בפעם השנייה (אמא הביולוגית ככל הנראה מתה. אין פרטים על נסיבות היעדרה) לאשה שיש לה שתי בנות משלה. ב"הפלאש" בפרק הראשון אנחנו נחשפים לעברו של בארי אלן, בו אמו נרצחה על ידי "משהו בלתי אפשרי" (“Impossible”). אביו נשלח לכלא באשמת הרצח ובארי מאומץ וגדל בביתו של הבלש ג'ו ווסט לצד בתו איריס שהופכת למושא אהבתו.
תחנה שניה היא השפל וחוסר האונים: סינדרלה עוסקת במטלות שונות כמו ניקיונות (למשל האח וארובה, משם נגזר הכינוי "סינדרלה" סינדר-גחל או להבה(באנגלית), שמה האמיתי לא נמסר בסיפור) ולקראת הנשף עליו הכריז הנסיך היא עוזרת לאחיותיה החורגות להתלבש ולהתארגן. לבסוף, היא עצמה אינה יכולה ללכת לנשף. בארי אלן הפך לחוקר מז"פ ונאלץ גם לעסוק באיסוף ובידוק דגימות. חלקן מעוררות דחייה אך אין לו היכולת, הוכחה או הסמכות לפתוח מחדש את חקירת הרצח של אמו.
תחנה שלישית היא המטמורפוזה: את סינדרלה מבקרת הסנדקית שלה. מתברר שהסנדקית היא פיה המשתמשת בשרביט ובכוחותיה להפוך: דלעת לכרכרה, עכברים לסוסים, לטאות למשרתים ואת בגדי סינדרלה לבגדים מהודרים. בארי אלן נפגע מברק שבקע בעקבות תקלה של מאיץ החלקיקים של המדען ד"ר האריסון וולס. וולס ועוזריו סיסקו רמון וקתלין סנואו, מטפלים בבארי במהלך מספר חודשים שהוא בתרדמת, מלמדים אותו להפעיל את כוחותיו (תנועה במהירויות גבוהות) ונותנים לו את בגדיו החדשים שנועדו לשמש אותו. כל פרק של התכנית נפתח במונולוג של בארי אלן בו הוא מגדיר את התאונה כ"תאונה הפכה אותי לבלתי אפשרי" (“...made me the impossible”) כלומר מאפשרת לו מבחינה פנימית, וגם מאוחר יותר, על ידי הצגת יכולותיו בפני הבלש ווסט, לתפוס את זיכרון רצח אמו כמשהו אפשרי שאפשר לנסות לחקור ולבדוק. תחושה זו מתעצמת כשהם נתקלים ב"אדם בחליפה הצהובה" או "ריברס-פלאש" (Reverse Flash) שהוא הרוצח.
תחנה רביעית היא חשיפת הזהות: זהותה של סינדרלה כ"נסיכה מהנשף" נחשפת כאשר השליח של הנסיך מנסה להלביש לרגלה את נעל הזכוכית הקטנה. רגלה התאימה ולאחר מכן הוציאה מכיסה את הנעל השניה. בעקבות זאת סינדרלה נישאה לנסיך (ודאגה להשיא את אחיותיה ללורדים). ב"הפלאש" זהותו של בארי לא נחשפת לכלל הציבור ונעשית בהדרגה, אך החשיפה כלפי מושא אהבתו איריס נעשית בסדרה פעמיים.
הפעם הראשונה היא בפרק 15 לאחר ששניהם מביעים רגשות אהבה אחד לשני וכאשר הם עדים לצונאמי שמתקרב והוא נאלץ לחשוף את זהותו וכוחותיו כדי לנסות למנוע אותו. אך התנועה במהירות גבוהה מהרגיל בעבורו גרמה לו לנסוע אחורה בזמן. ולאחר מכן גרם לשינוי בציר האירועים (כך למעשה הוא ואיריס לא מאוהבים ולא בני זוג והיא לא יודעת שהוא "הפלאש"). הפעם השניה היא בסיום פרק 20 כאשר אהובה של איריס מציע לה נישואין אך נחטף על ידי הריברס-פלאש והפלאש מנסה להציל אותו. היא נוגעת בפלאש וחשה בזרם חשמלי שחשה בעבר כשנגעה בבארי כשהיה בקומה לאחר תאונת מאיץ החלקיקים. בפרק 21 היא מנהלת איתו שיחה על כך. בין הגילוי של פרק 15 והגילוי של הפרקים 20-21 ניתן להבחין בהבדל בתגובות של איריס, בעוד בפעם הראשונה התגובה מופתעת ומעט מוקסמת בפעם השניה איריס מופתעת אך "מאוכזבת" ולמעשה כועסת כשהיא מגלה שבן זוגה שנחטף וגם אביה ידעו שבארי אלן הוא הפלאש והיא היחידה שלא ידעה על כך. בפרק 23 פרק הסיום בן זוגה מתאבד כהקרבה עצמית כדי להציל את כולם מהריברס-פלאש (שהוא למעשה צאצא שלו מהעתיד). לאחר מכן נראה שנפער חור שחור ששואב את העיר ובארי אלן למעשה מנסה לפעול כדי לסגור אותו (ונראה כאילו במידה מסוימת הוא נשאב לתוכו) כך שהתכנית הסתיימה ללא סוף חיובי של חתונה או זוגיות בין הפרוטגוניסט למושא אהבתו.
עוד השוואה שניתן לערוך בין הטקסים יכולה להישען על השפעות שיח הנשיות הויקטוריאני והשפעתו על הספרות כפי ששאטלוורת' (1992) ניסתה להציע. למשל מאפיין שקיים בספרות בת התקופה הוא קיומם של גיבורים יתומים מאם או שהיא נעדרת. גם סינדרלה ללא אימה הביולוגית ואמו של בארי אלן נרצחת. אך מעבר לכך הייתי רוצה להציע השוואה נוספת בין שלושת ה"אמהות" של סינדרלה לבין שלושת ה"אבות" של בארי אלן.
ראשית נתחיל ב"סינדרלה" אמא הביולוגית של סינדרלה נעדרת. לא ברורה הסיבה. סביר להניח כי מתה. המחבר מציין כי סינדרלה שאהבה את המזג הטוב והמתוק שלה מאמה (ואילו אחיותיה שאבו את תכונותיהן מאמן) פרט המאפיין את השיח הרפואי על אמהות בעידן הויקטוריאני.
האם השניה, “הדמונית" שלא מחבבת את סינדרלה ואת העובדה שהיא למעשה ניגוד לבנותיה. היא נותנת לה את מטלות הבית הקשות ביותר, נותנת לה לישון בעליית הגג על מצע קש כאשר אחיותיה החורגות ישנות בחדרים טובים במיטות חדשות. דימוי האם הרעה או ה"דמונית" של סינדרלה הוא לא של אם מרשעת המוכנה להרוג או להרעיל, אך כן מוכנה לפגוע בבת הלא ביולוגית שלה, לטובת דאגה יתרה לבנותיה הביולוגיות וגם הדאגה האמהית היתירה לא נראתה בעין טובה בעידן הויקטוריאני.
האם השלישית, האם ה"מלאכית" היא הסנדקית (godmother) של סינדרלה. מתברר שהיא פיה. האם הזו, דואגת לטובתה של סינדרלה. למעשה, היא מפעילה את כוחותיה כדי לגרום לסינדרלה להראות כנסיכה עם כרכרה ומשרתים ובגדים מהודרים כדי שתוכל ללכת לנשף ולהקסים את הנסיך הרווק. (בנוסף היא מציבה לה גם גבולות כמו שעת עוצר לחזרה הביתה כביכול כי הקסם יפוג ולמעשה מתוך דאגה לה).
מנגד אני רוצה להציג את שלושת האבות של בארי אלן. הראשון הוא הנרי אלן. הנרי אלן הואשם ברצח אשתו ויושב בכלא. בארי היה ילד בערב הרצח ונאסר עליו לבקר את אביו כך שלמעשה הוא נעדר מחייו ברוב שנות התבגרותו. פרט חשוב נוסף הוא שהשחקן המגלם את אביו של בארי הוא ג'ון ווסלי שיפ. שיפ גילם את דמותו של בארי אלן/הפלאש בעיבוד הטלוויזיוני הראשון ב 1990. היו שחקנים נוספים מהסדרה הישנה ואפילו חיבור אינטרטקסטואלי ונרטיבי בניהן בפרק 17 בה אויב של הפלאש מ 1990 הוא אבא של אויב של הפלאש הנוכחי של 2014. החיבורים הללו מעידים כי מעבר לכך שהנרי אלן הוא אביו הביולוגי והנרטיבי של בארי אלן, ג'ון ווסלי שיפ הוא אביו הטלוויזיוני של הפלאש.
האב השני, האב "הדמוני" הוא הבלש ג'ו ווסט שמגדל את בארי אלן. למעשה היחסים בניהם לפחות בבגרותו של בארי הם יחסים טובים וחיוביים רוב הזמן. אך מה שיכול לאפיין אותו כאב "דמוני" הוא למעשה הנזיפות והביקורת שהוא משמיע על בארי גם מבחינה מקצועית ואישית, וגם העובדה שלאורך שנות התבגרותו של בארי הוא מנע ממנו לפגוש את אביו הביולוגי בכלא (אך הסיבה מאחורי זה כמובן אינה מרושעת אלא דאגה לבארי) והעובדה שהוא לא מאמין שבארי דובר אמת לגבי מה שראה בערב הרצח והסירוב שלו לפתוח מחדש בחקירת הרצח. בארי הבוגר כמובן ביחסים טובים עם ג'ו (ובעקבות המטמורפוזה אולי אפילו התהדקו עוד יותר סביב הסוד והאמת על ליל הרצח) והוא מסייע לבארי פעמים רבות, לעתים תוך סיכון חיים ממשי. גם היחסים בינו לבין הנרי אלן הם יחסים טובים.
האב השלישי, האב ה"מלאכי" הוא המדען ד"ר האריסון וולס שהופך להיות דמות אב נוספת עבור בארי באמצעות עצות והקשבה וכמובן הדרכה לשליטה בכוחותיו. האריסון וולס הוא זה שבנה את מאיץ החלקיקים שהעניק לבארי את כוחותיו. הצופים בתכנית יודעים אבל שהאריסון וולס הוא לא אדם כל כך "מלאכי" וטוב כפי שהוא רוצה ששאר הדמויות יתפסו אותו וזה נחשף באמצעות סצנות מיוחדות בסיומי פרקים, פלאשבקים וסצנות אחרות עד שלבסוף מתברר שהאריסון וולס הוא למעשה אדם מהעתיד בשם איוברד ת'ון שחזר אחורה בזמן מתוך רצון להרוג את הפלאש לפני היווצרותו. הוא רוצח את אמו של בארי אלן אך נתקע בעבר. לכן כדי לחזור לעתיד עליו להיות זה שיוצר את הפלאש. הוא רוצח את ד"ר וולס האמיתי ומאמץ את זהותו ובונה את מאיץ החלקיקים כדי לתת לבארי אלן את הכוחות ומדריך ומכשיר אותו כדי שיגיע לשיא הכוח שלו כדי לחזור לעתיד. הדמות מבוססת על דמות מהקומיקס שעברה ניתוח קוסמטי כדי להיראות כמו בארי אלן וגם השחקן שגילם את ד"ר וולס/איוברד ת'ון/ריברס פלאש הוא טום קוונו שויזואלית דומה לשחקן גרנט גסטין המגלם את בארי אלן אך כמובן מבוגר יותר. זה נעשה גם כרמז לדמות המקורית מהקומיקס ואולי גם להטעות לגבי מהות הקשר בין וולס לבארי אלן. ניתן לציין אגב כי המורכבויות של דמויות האב ב"הפלאש" לעומת דמויות האם ב"סינדרלה" ולעתים תחושת האמביוולנטיות שהן מעוררות מתקיימות בגלל הבדלי התקופות, הבדלי המדיומים והבדלי קהל היעד המאפשרים לתסריטאי ה"פלאש" ליצור נרטיב עשיר ומורכב יותר ולבנות דמויות עגולות, עמוקות ומורכבות יותר.
השוואה נוספת שניתן לערוך בין הטקסטים היא במורכבות ובפניה שלהם לקהלי יעד שונים. “סינדרלה" הוא סיפור שמתאים לילדים בכל גיל. מדובר בטקסט כתוב, ולכן, ילדים צעירים יותר יזדקקו למישהו שיקריא להם (דבר שיכול להשפיע גם על תכנים שהוא חושף אותם אליהם בסיפור או פרטים שהוא ישנה בהתאם). יש מיעוט בפרטים וההתקדמות הנרטיבית היא בסדר הכרונולוגי שלה. הטקסט גם לא ארוך במיוחד מה שמאפשר לילד שהתחיל לקרוא ולא בעל מיומנויות קריאה מפותחות במיוחד, לקרוא ולהבין את הטקסט בעצמו.
לעומת זאת, התכנית "הפלאש" משודרת בטלוויזיה (או באינטרנט) ולא נדרשת אוריינות כדי להיחשף לתוכנה. עם זאת מדובר בטקסט לקהל בוגר יותר, התכנית מורכבת מ 23 פרקים באורך של כארבעים דקות יחד עם קשרים אינטרטקסטואליים ונרטיביים לתכניות ומדיומים אחרים. צופים שבאים עם ידע קודם על הדמויות מפעילים את מסגרות הידע ולמעשה מפרשים את הסדרה אחרת, חווים ומגיבים אליה אחרת ועוסקים בשאלות שונות אולי מצופה אחר. נוסף על כך, הנרטיב של הסדרה לא מתקדם באופן כרונולוגי או קוהרנטי. יש פלאשבקים, יש אלמנטים של עיוות המציאות על ידי מסעות בזמן או טכנולוגיה החושפת את העתיד. למשל שאיריס מתחתנת עם בארי (דבר שבסוף התכנית לא התרחש). התכנית דורשת תשומת לב רבה לפרטים, לארגון האירועים וחיבור בין דמויות וסיטואציות ולעתים הפעלת מסגרות ידע נוספות דבר שדורש יכולות קוגנטיביות רבות ומפותחות יותר מקריאה או האזנה ל"סינדרלה".
בנושא טלוויזיה לילדים כתב אבירם (2010) "מאחר שהטלוויזיה היא מדיום הפתוח לכול […] יוצרי תכניות הטלוויזיה מנסים לעתים קרובות לפנות למגוון קהלים רחב יותר, תוך התחשבות בשוני הקוגניטיבי בתוך קהל היעד בכללותו.” (עמ' 17) התכנית אינה מאויירת מה שיכול לגרום לקהל ילדים בגילאים צעירים יותר לאבד בה עניין במהירות, ובגילאים הבוגרים יותר יש כאלו שאולי יבהלו מהאפקטים הויזואליים של הריברס-פלאש עם העיניים האדומות הבוהקות, הויבראציות, האלימות וטון הקול שלו. אך כאמור קהל צופים של בני נוער וצעירים יותר מתאים להתמודד עם הטקסט הזה מבחינת הבנה. כאמור, בעלי ידע קודם על הדמות חווים אותו אחרת וכך גם סביר שיהיו פערים בין צופים מארה"ב בה הדמות פופולארית יותר לבין צופים בישראל שמכירים את הדמות פחות.
אבירם טוען כי אגדות הן מקור השראה לתסריטים של תכניות עבור ילדים: "בקיאות בעולם האגדות מאפשרת ליוצרי תכנים לילדים לרכוש הבנה באשר לדרך שבה יכולים סיפורים לענות על הצרכים הללו [צרכים של הילד להתמודד עם שאלות המטרידות אותו – ד.ט], ולשמש גם מקור השראה לעלילות ודמויות חדשות".הוא מתייחס גם לבטלהיים, הטוען כי אגדות מסייעות לילדים להתמודד עם שאלות המטרידות אותם באמצעות דמויות ציוריות של נסיכות, מכשפות ואבירים המפשטים את השאלה בעבור הילד. "נקודת המוצא של אגדות רבות משקפות את האופן שבו רואה את עצמו הילד בחיי היום-יום […] האגדות מפיחות בלבו של הילד תקווה […] וכשהוא מסיים לחלום, הוא יכול לשוב מלא מרץ ותקווה למשחקיו היומיומיים עם חבריו בגן, שעוד יראו יום אחד מי הוא באמת...” (עמ' 26).
לטענתו של אבירם תעשיית המדיה הבינה כי לילדים יש גם עניין בגיבורים בעלי כוחות על והן מצטרפים לקורפוס הקיים של האגדות כמו שדים בבקבוק או פיות. “דרך הזדהות עם הגיבור ובאמצעות דמיונו מפצה הילד את עצמו על כל החסרונות האמיתיים או המדומים שבגופו. הוא יכול לדמיין עצמו ממריא לשחקים כמו הגיבור […] ולצאת מכל התמודדות כשידו על העליונה". (עמ' 26).
אם כן אבירם טוען שאגדות וסיפורי גיבורי-על מאפשרים לילד להתמודד עם שאלות המטרידות אותו, פחדים וקשיים אמיתיים או מדומיינים שיש לו ותכניות טלוויזיה שואבות השראה מקורפוס הסיפורים הזה או מעבדים אותו לטלוויזיה. דיוויס ודיקינסון (2004) יטענו שתכניות לנוער (כמו "הפלאש") הן תכניות בהן יוצרים מבוגרים מנסים לחנך את בני הנוער ומנסה לעסוק דרך עלילת התכנית בסוגיות שרלוונטיות להן כאזרחים בוגרים לעתיד. לגבי הסדרה ה"פלאש" אפשר לראות את מאפייני החינוך בכך שבארי הוא אדם השואף לעזור לאנשים בסכנות ובצרות, בייצוג של מפקד המשטרה כהומוסקסואל, הייצוג של ג'ו ווסט ובתו איריס כשחורים ובין חבריו של בארי יש יהודיה ובחור לטיני. כלומר עולים עניין ערכים של מעורבות אזרחית חברתית, נורמליזציה וטבעון חיובי של נושאי מגדר וגזע דווקא משום שאין יחס שלילי או מערער כלפי הדמויות האלה בגלל "תווית הזהות" שלה כיוון שהדבר מוצג ללא התייחסות מיוחדת אף על פי שאלו נושאים מתוחים וטעונים בחברה האמריקאית.
דבר נוסף עליו מצביעים דיוויס ודיקינסון הוא השפעה של מדע בדיוני על רבות מסדרות הנוער ומצטטים את מוסלי (Moseley) שטוענת שתכניות רבות כאלו עוסקות ב"אחרות", שונות, כוח מוגבר וההשפעה שלהם על היחסים הבינאישיים והיחסים עם הקהילה. כוח על טבעי הוא מוטיב דרכו מנסים לחקור שאלות אלו. תכניות רבות יוצרות תחושה שלהיות מתבגר זה לא ממש להיות בן אדם. דיוויס ודיקינסון טוענים גם כי תכניות נוער בעיקר מתחום המד"ב והפנטזיה תומכות בזה ש"מחוץ למעגל" (outsider) ומכוונים לתמיכה ב"אחרות".
גם "סינדרלה" היא אחרת במעגל המשפחתי שלה, היא שונה מאמה החורגת ואחיותיה החורגות והיא זו שאינה יכולה להגיע לנשף כיוון שאין לה בגדים מתאימים. אמנם אין לה כוחות על טבעיים אך הסנדקית-פיה בעלת הכוחות מסייעת לסינדרלה ודרכם יכולה להשתוות או להתעלות על אחיותיה ועל שאר הנשים בנשף. האגדה מעוררת אהדה בסופו של דבר ל"סינדרלה" האלטרואיסטית שדואגת לאחיותיה אף על פי שזכתה מהן ליחס רע ומזלזל.
בארי אלן הוא אחר מבחינה מקצועית גם כמדען וגם כאיש ביטחון/חוקר מז"פ כיוון שאף אחד לא מאמין לזכרונות שלו ולעניין שלו לאתר מקרים בלתי מוסברים אחרים וניסיון לספק להם הסבר מדעי במקום לשלול את קיומם. בארי אלן אמנם אינו נער מתבגר אלא צעיר בשנות העשרים אך יש חזרה לזכרונות מהילדות וגיל ההתבגרות שלו כמו התמודדות עם ביריון בית הספר שהתעלל בו. כשבארי מקבל את הכוחות שלו הוא מצליח להוכיח לסביבתו הקרובה שמה שהוא אמר למעשה אפשרי (בניגוד ל"בלתי אפשרי" עליו הוא מדבר במונולוג הפתיחה). זה גם נותן לו הזדמנות להתמודד עם אותו בריון מבית הספר (שגם הוא קיבל כוחות-על) וגם מאפשר לו להתחבר עם מושא אהבתו (וגם להרוס את הקשר הרומנטי שהחל להרקם).
לסיכום, הסיפור "סינדרלה" והתכנית "הפלאש" בעלי נקודות דמיון נרטיביות אף על פי שנכתבו בתקופות שונות לקהלים שונים והעלילות עצמן שונות. נראה ששני הטקסטים הושפעו מהכתיבה הספרותית של העידן הויקטוריאני. לשני הטקסטים יש פוטנציאל חינוכי עבור ילדים ובני נוער כדי לסייע להם להתמודד עם בעיות וקשיים המטרידים אותם באמצעות דמויות ציוריות והפשטה של הסיטואציות בחייהם. שני הטקסטים עוסקים בדמות הנמצאת מחוץ למעגל החברתי של חייהם. באמצעות כוח חיצוני (פיה/מדען) עוברים מטמורפוזה המאפשרת להם להיכנס ולקבל מעמד דומיננטי יותר באותו מעמד. עם זאת, הטקסטים מסתיימים בצורה שונה. בעוד ש"סינדרלה" מסתיים בחתונתה עם הנסיך (ונישואיי אחיותיה ללורדים) שזהו סוף חיובי-סגור, התכנית "הפלאש" מסתיימת בכך שאיריס לא נישאה לבארי או לאדי, אדי מתאבד ובארי נכנס לחור שחור ולא ברור מה עולה בגורלו וזהו סוף צורם יותר, שלילי-סגור.
ביבליוגרפיה
מקורות משניים:
אבירם, מוטי. (2010). המדריך הגדול לכתיבת תסריטים לילדים. הוצאת רימונים, ישראל.
Davis, Glyn and Dickinson, Kay. (2004). “Introduction”, Teen TV: Genre, Consumption and Identity (G. Davis and K. Dickinson editors) BFI publishing, London.
Shuttleworth, S. (1992). “Demonic Mothers”: Ideologies of Bourgeois Motherhood in the Mid-Victorian Era. In L. M. Shires (ed.), Rewriting the Victorians (pp. 31-51). NY & London: Routledge.
מקורות ראשוניים:
Lang, Andrew (1889). “Cinderella, or the little glass slipper”, The Blue Fairy Book. London, New York: Longmas, Green. From: http://www.sacred-texts.com/neu/lfb/bl/index.htm
Berlanti, G. & Geoff, J. & Kreisberg, A. (writers), & Nutter, D. (director). (2014) Pilot [Television series episode]. in Berlanti Greg [Executive Producer], The Flash. The CW.
Berlanti, G. & Geoff, J. & Kreisberg, A. (writers), & Freudenthal, T. (director). (2015) Out Of Time [Television series episode]. in Berlanti Greg [Executive Producer], The Flash. The CW.
Berlanti, G. & Geoff, J. & Kreisberg, A. (writers), & Hemecker, R. (director). (2015) Tricksters [Television series episode]. in Berlanti Greg [Executive Producer], The Flash. The CW.
Berlanti, G. & Geoff, J. & Kreisberg, A. (writers), & Shill, S. (director). (2015) The Trap [Television series episode]. in Berlanti Greg [Executive Producer], The Flash. The CW.
Berlanti, G. & Geoff, J. & Kreisberg, A. (writers), & Downs, D. (director). (2015) Grodd Lives [Television series episode]. in Berlanti Greg [Executive Producer], The Flash. The CW.
Berlanti, G. & Geoff, J. & Kreisberg, A. (writers), & Downs, D. (director). (2015) Fast Enough [Television series episode]. in Berlanti Greg [Executive Producer], The Flash. The CW.
